נהוג לחשוב על שני גורמי הייצור העיקריים, הון ועבודה, כעל שני מרכיבים מנוגדים בכל הנוגע לצמיחה כלכלית או לרווחיות של פירמה. כלומר, שההון והעבודה מתנהגים כבמשחק סכום אפס כך שכאשר ההון עולה, יש צורך בפחות עובדים ולהיפך.
דרך אלטרנטיבית לבחון את ההון והעבודה היא להסתכל עליהם כעל שני גורמים המזינים אחד את השני. ההון לא נוצר יש מאין, אלא על ידי עבודה וכמובן שפריון העבודה יכול להשתפר בעקבות הגידול בהון, למשל בצורה של שיפורים טכנולוגיים שמייעלים את תהליכי העבודה. ה"מלחמה" שבין ההון לעבודה לא יכולה להסתיים בניצחון של ההון כי אחרת לא יהיו יותר צרכנים ובסופו של דבר הכלכלה תקרוס.
בעולם הגלובלי והתחרותי שהתפתח, שם המשחק הוא קיימות. כל עסק שואף, בראש ובראשונה, לשרוד. לפיכך, בעלי החברות צריכים להכיר בכך שההון שלהם נוצר על ידי העובדים שלהם, ולכן צריכים לשתף אותם ביותר הון. אין הכוונה כאן רק לשיתוף פיננסי ברווחים אלא גם להכיר בכך שלעובדים יכולה להיות תרומה מכרעת לתהליך קבלת ההחלטות שיאפשר לעסק להתקיים ולהצליח.
מדוע בכלל לאמץ מודל שיתוף עובדים? מהם עקרונותיו? מדוע הוא טוב למקום העבודה, למעסיקים ולעובדים?
החוברת הבאה, אשר נכתבה בידי מרכז מאקרו לכלכלה מדינית בתמיכת עם קרן האנס בוקלר, מציגה את את היתרונות הכלכליים הטמונים בשיתוף עובדים, סוקרת את המצב המצוי בישראל אל מול גרמניה ומציעה מפת דרכים ליישום מודל שיתוף עובדים בישראל.
עיקרי החוברת הוצגו בכנסת, בהשתתפות נציגי עובדים ומעסיקים, במסגרת הצעת החוק של ח"כ מיכל בירן, ח"כ איתן כבל וח"כ עמיר פרץ הנוגעת לייצוג עובדים בדירקטוריון של חברות ציבוריות.
לעמוד האירוע בכנסת -
לחץ כאן.
לחוברת המקוצרת -
לחץ כאן.