השוואה בינלאומית של קווי עוני וכלים נבחרים להפחתת עוני

מחקר זה בוחן את קווי העוני במדינות ה- OECD ועורך השוואה בינלאומית של שימוש בכלים נבחרים למאבק בעוני. בעוד שמדינות מגדירות עוני באופן עצמאי ומגוון, ניכרת מגמה הדרגתית של סטנדרטיזציה של קווי העוני, הנובעת בעיקר מהקווים בהם נעשה שימוש באיחוד האירופי וב- OECD . מדינות נוטות לאמץ את הגדרות הארגונים בשל רגולציה או לצורכי השוואה, אם כי לעיתים הן ממשיכות במקביל למדוד עוני על פי קווים לאומיים שהוגדרו באופן מקומי. נראה כי קווי העוני היחסיים אינם דומיננטיים כפי שנהוג לחשוב. בעוד שהשימוש בקווים מוחלטים בקרב מדינות מפותחות אינו נפוץ, האתגר לקווים היחסיים מוצב משתי מגמות: שימוש בקווי עוני רב ממדיים, הנעשים נפוצים יותר ולוקחים - בחשבון לרוב אלמנטים יחסיים, אך גם כוללים ממדים אחרים כמו צרכים חומריים, וכן שימוש במספר קווי עוני מרובים מגישות שונות. מגמה בולטת נוספת היא העברת חוקים להפחתת העוני, במיוחד בקרב ילדים, והצבת יעדים להפחתת העוני. החוקים מחייבים את הממשלה לגבש אסטרטגיה למאבק בעוני, ולדווח בקביעות על התקדמותה. האסטרטגיה נוטה לכלול יעדים רשמיים ומדידים להפחתת העוני, הקמת נציבות לטיפול בנושא והגדרת אמצעים למדידת עוני. על אף הדיון הענף סביב קווי עוני, חל שימוש מועט בקווים לקביעת זכאות לקצבאות או הטבות אחרות. במחקר נבחנו חמישה כלים להפחתת עוני: הטבות כספיות מותנות, מס הכנסה שלילי, חשבונות פיתוח אישיים, רפורמות בקצבת הנכות ופעילות לעידוד השתתפות של ילדים בחברה. שני הכלים הראשונים הצליחו להפחית את שיעור העוני, הכלי השלישי מוביל לעלייה בחסכון ופוטנציאל להפחתת עוני בין דורי ומוקדם - להעריך את השפעת שני הכלים האחרונים, אך בכל הכלים ישראל יכולה ללמוד מהניסיון הבינלאומי כדי להפעיל או לשפר תוכניות דומות במדינה.