כפי שהוזכר על ידי אחד המשתתפים, ניתן לתאר את המצב הנוכחי במזרח התיכון כ“עידן של פוטין“. מרבית המאמצים של רוסיה מתרכזים כעת בסוריה. ישנן למעשה שלוש מלחמות שונות המתנהלות כעת בסוריה: בינלאומית - בין משטרו של אסד למורדים; אזורית – הסעודים, הטורקים, והקטרים תומכים באופוזיציה, בזמן שרוסיה ואיראן תומכות במשטר; ועימות בין מעצמות גדולות - רוסיה מול ארצות הברית. כל שלושת הקונפליקטים קשורים אחד בשני ולכן הפסקת אש יציבה תצטרך לכלול את כולם. המשתתפים הסכימו על חמישה גורמים המסבירים את התערבותה של רוסיה בסוריה. זה מאפשר לרוסיה, בסדר יורד של חשיבות: להגדיל את אחיזתה בסוריה ולשפר את מעמדה הגאופוליטי ביחס למערב; להסיט את תשומת הלב מכלכלת הפנים החלשה של רוסיה; לשמור על האינטרסים הצבאיים של רוסיה באזור ולוודא שהיא מחזיקה בווטו על התוצאה בסוריה; לבטא נאמנות אל בנות הברית שלה, לעומת ארצות הברית שאכזבה את ישראל וערב הסעודית עם תוצאות עסקת הגרעין ונסיגת התמיכה בחוסני מובארק בזמן האביב הערבי, ולמנוע את החלפת השלטון, גם בראי ”מהפכות הצבעים“; ולחימה בטרוריסטים, רבים מהם מגיעים מרקע של צפון הקווקז.