עובדים מהגרים ולא ישראלים בשוק - העבודה הישראלי

הגירת עבודה הינה תופעה עולמית נרחבת. מהגרי עבודה מגיעים לישראל לרוב ממדינות נחשלות, מוכות עוני, אסונות טבע או מלחמות אזרחים, בשאיפה למצוא תעסוקה ולשפר את ביטחונם הכלכלי והאישי. בהגיעם למדינה נוטים מהגרי העבודה שאינם מיומנים או שהינם מקצועיים למחצה להיות בתחתית הסולם הכלכלי חברתי. המדינה מאפשרת למהגרי עבודה עם אשרה - לעבוד רק במקצועות בהם קיים מחסור משמעותי בעובדים מקומיים, כבניין, חקלאות וסיעוד. המחסור בעובדים מקומיים נגרם מכיוון שמדובר בעבודות קשות מלוכלכות מסוכנות. 
ניתן לחלק את העובדים הלא ישראלים לשלוש קבוצות: מהגרי עבודה, עובדים פלסטינים ומבקשי מקלט. לכל קבוצה - מאפיינים ייחודיים בשוק העבודה. נכון לדצמבר 2016 , מהגרי עבודה עם אשרה בישראל מועסקים בעיקר בענפי הסיעוד 57%, החקלאות 27% והבניין 10%. החלוקה המגדרית של עובדים אלו כמעט זהה בין גברים 51%  ונשים 49%, בשונה משנים קודמות. בעבר מהגרי עבודה הועסקו בעיקר בענף החקלאות, בו הועסקו בעיקר גברים. בשנים האחרונות עלה שיעור מהגרי העבודה המועסקים בסיעוד, בו מועסקות בעיקר נשים 97% ובכך התאזנה החלוקה המגדרית. מהגרי העבודה ללא אשרה בישראל מועסקים בעיקר בענף הסיעוד 72%, דבר המחייב בחינה ממשלתית של הצרכים בענף זה והתאמת אשרות העבודה לצורך במשק.