תאונת עבודה מוגדרת בהתאם לחוק הביטוח הלאומי עבור שכיר כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו
ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". עבור –
עצמאיים תאונת עבודה מוגדרת כתאונה שהתרחשה "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח
ידו". החוק מגדיר מספר קצבאות המשולמות לנפגעי תאונות העבודה כאשר העיקריות שבהן הן דמי
פגיעה, קצבת נכות כתוצאה מתאונות עבודה וקצבת תלויים הניתנת לאלמנות וליתומים של הרוגים
כתוצאה מתאונות עבודה.
מחקר זה התמקד בהשלכות של תאונות עבודה על המשק בכללותו תוך שימת דגש על ענף הבינוי ועל
האוכלוסייה הערבית בישראל. בין היתר נמצא כי 60% מההרוגים היו בענף הבנייה כאשר קרוב ל- 50%
מהם הינם עובדים פלסטינים המועסקים בישראל. הממצא המרכזי הוא הערכת מרכז מאקרו לכלכלה
מדינית כי עלות תאונות העבודה לענף הבינוי מוערכת בפגיעה ישירה של 18 מיליון ₪ בשנה לעסקים
כתוצאה מתשלומי קצבאות ובכ- 72 200 מיליון ₪ נוספים כתוצאה מעלויות עקיפות דוגמת אובדן
לקוחות, אובדן ציוד, תפוקה נמוכה, אובדן שעות עובדה של עובדים אחרים, גיוס עובדים והוצאות
משפטיות. מעבר לזאת העלות הישירה המוערכת למדינה כתוצאה מתשלומי קצבאות עומד על 442
מיליון ₪ לענף הבניין בלבד.
נכון לשנת 2016 מספר מקבלי דמי הפגיעה עמד על 71,357 , ירידה של 3.6% בהשוואה לשנת 2015 . סך
כל ימי האי כושר במשק הגיעו ל- - 2.8 מיליון ובממוצע ל- 39.2 ימי היעדרות לנפגע ממקום עבודה.
כתוצאה מכך, העלות הישירה המוערכת למשק כתוצאה מתשלומי קצבאות לנפגעי תאונות עבודה
בשנת 2016 היא של 4.5 מיליארד ₪. העלויות העקיפות משמעותיות אף יותר. מתוך העלות הישירה
העלות המשמעותית ביותר היא בגין קצבאות נכות לנפגעי תאונות עבודה, עלות אשר עמדה באותה שנה
על 3.5 מיליארד ₪תאונת עבודה מוגדרת בהתאם לחוק הביטוח הלאומי עבור שכיר כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו
ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". עבור –
עצמאיים תאונת עבודה מוגדרת כתאונה שהתרחשה "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח
ידו". החוק מגדיר מספר קצבאות המשולמות לנפגעי תאונות העבודה כאשר העיקריות שבהן הן דמי
פגיעה, קצבת נכות כתוצאה מתאונות עבודה וקצבת תלויים הניתנת לאלמנות וליתומים של הרוגים
כתוצאה מתאונות עבודה.
מחקר זה התמקד בהשלכות של תאונות עבודה על המשק בכללותו תוך שימת דגש על ענף הבינוי ועל
האוכלוסייה הערבית בישראל. בין היתר נמצא כי 60% מההרוגים היו בענף הבנייה כאשר קרוב ל- 50%
מהם הינם עובדים פלסטינים המועסקים בישראל. הממצא המרכזי הוא הערכת מרכז מאקרו לכלכלה
מדינית כי עלות תאונות העבודה לענף הבינוי מוערכת בפגיעה ישירה של 18 מיליון ₪ בשנה לעסקים
כתוצאה מתשלומי קצבאות ובכ- 72 200 מיליון ₪ נוספים כתוצאה מעלויות עקיפות דוגמת אובדן
לקוחות, אובדן ציוד, תפוקה נמוכה, אובדן שעות עובדה של עובדים אחרים, גיוס עובדים והוצאות
משפטיות. מעבר לזאת העלות הישירה המוערכת למדינה כתוצאה מתשלומי קצבאות עומד על 442
מיליון ₪ לענף הבניין בלבד.
נכון לשנת 2016 מספר מקבלי דמי הפגיעה עמד על 71,357 , ירידה של 3.6% בהשוואה לשנת 2015 . סך
כל ימי האי כושר במשק הגיעו ל- - 2.8 מיליון ובממוצע ל- 39.2 ימי היעדרות לנפגע ממקום עבודה.
כתוצאה מכך, העלות הישירה המוערכת למשק כתוצאה מתשלומי קצבאות לנפגעי תאונות עבודה
בשנת 2016 היא של 4.5 מיליארד ₪. העלויות העקיפות משמעותיות אף יותר. מתוך העלות הישירה
העלות המשמעותית ביותר היא בגין קצבאות נכות לנפגעי תאונות עבודה, עלות אשר עמדה באותה שנה
על 3.5 מיליארד ₪
מתוך מקבלי דמי הפגיעה, 27% קיבלו כתוצאה מתאונת דרכים. מתוך הנפגעים במקום העבודה עצמו,
גורמי הפגיעה העיקריים הם נפילה ) 26% ( וגוף נופל או מכה ) 16% (. הגורם למספר הרב ביותר של ימי
היעדרות בממוצע הוא מחלות מקצוע עם 53.8 ימי היעדרות ממוצעים לעובד, כתוצאה מנפילה מספר
ימי ההיעדרות הממוצע הוא 41.5 . מספר ימי ההיעדרות כתוצאה מתאונות דרכים נמוך מהממוצע
ועומד על 37.1 ימי היעדרות לעובד בממוצע. הענפים המסוכנים ביותר הם הבניין ) 49.1 ימי היעדרות
בממוצע( והתחבורה ) 43.7 ימי היעדרות בממוצע(.
לאור העובדה שעצמאים לא זכאים להחזר עבור 12 הימים הראשונים לאחר תאונת העבודה, שיעור
העצמאים מקרב מקבלי דמי הפגיעה ) 8% ( נמוך משיעורם בשוק העבודה ) 12.6% (. כמו כן, מספר ימי
ההיעדרות הממוצע של עצמאים, כמו גם גובה ההחזר היומי של דמי הפגיעה גבוהים משמעותית מזה
של שכירים, דבר המעיד על כך שדיווח של עצמאים נעשה רק עבור פציעות חמורות יותר.
מספר מקבלי דמי הפגיעה נמצא בירידה תלולה מאז סוף שנות ה- 90 . לאורך השנים שונתה החקיקה
והקשיחה את תנאי הזכאות. כתוצאה מכך ירד שיעור הזכאים לדמי פגיעה מ- 3% מקרב המועסקים
במשק בשנת 2000 ל- 1.77% מכלל המועסקים בשנת 2016 . כמו כן, ניתן לראות כי ישנה עלייה בחלק
היחסי של מקבלי דמי הפגיעה לתקופה המקסימלית של 90 יום בהשוואה למקבלי הקצבה לפרקי זמן
קצרים יותר, דבר המעיד על כך שפניות לביטוח לאומי נעשות עבור פגיעות חמורות יותר בהשוואה
לעבר.
לעומת זאת, ישנה מגמה של עלייה במספר הזכאים לקצבאות נכות כתוצאה מתאונות עבודה, עלייה
שאף גבוהה יותר מהעלייה בשיעור המועסקים במשק 68% ממקבלי הקצבה הקיימים, נכון לשנת 2016
היו זכאים לה כתוצאה מפגיעה במקום העבודה עצמו ולא כתוצאה מתאונת דרכים. 74% מהמקבלים
הללו, זכאים לקצבת הנכות כתוצאה מחבלה במקום העבודה. כמו כן, בישראל 4,754 הינם בנות ובני
זוג ויתומים של הרוגים כתוצאה מתאונות עבודה.
מספר ההרוגים כתוצאה מתאונות עבודה ב- 2016 עמד על 58 הרוגים. מתוכם קרוב ל- 60% היו
מועסקים בענף הבניין. קרוב ל- 50% מההרוגים בענף הבניין הינם עובדים פלסטינים המועסקים
בישראל. 40% מההרוגים במשק כתוצאה מתאונות עבודה נהרגו כתוצאה מנפילת עצם. למעשה, מספר
ההרוגים במשק כתוצאה מתאונות עבודה נמצא ללא שינוי החל מתחילת שנות ה- 2000 .
ליקויים רבים נמצאו בתחום האכיפה עבור מקומות עבודה מסוכנים באופן כללי ועבור מקומות עבודה
בענף הבניין באופן ספציפי. אמנם מספר המפקחים עלה בשנים האחרונות, אך לא בשיעור מספק,
ומספר הביקורים שהם עורכים במקומות העבודה נמוך בהשוואה בינלאומית ועומד על 13 אתרים
בשנים בממוצע.
שיעור מקבלי דמי הפגיעה של עובדים שאינם ישראלים נמוך משיעור המועסקים הזרים במשק. בעוד
שבשנת 2016 1.9% מהעובדים הישראלים במשק היו זכאים לדמי פגיעה, רק 1.1% מהעובדים
הפלסטינים היו זכאים לדמי פגיעה וכ- 0.5% מהעובדים הזרים היו זכאים לדמי פגיעה. השיעור הנמוך
של מקבלי דמי הפגיעה, חרף העובדה שעובדים שאינם ישראלים מועסקים בענפים עתירי סיכון, עשוי
להצביע על תת דיווח בקרב עובדים אלו. ממוצע ימי אי כושר תעסוקתי של עובדים פלסטינים
המועסקים בישראל גבוה מזה של עובדים תושבי ישראל ומזה של עובדים זרים, דבר היכול להעיד על
כך שפניות של עובדים פלסטינים לביטוח הלאומי מתרחשות רק עבור פציעות חמורות יותר, ובמקרים
רבים של פציעות קלות יותר הם אינם מדווחים על תאונות העבודה
מהשוואה בינלאומית עולה כי מצבה של ישראל עגום במיוחד בענף הבנייה, שם שיעור התאונות
הקטלניות ל- 100,000 מועסקים בענף הבניין קרוב ל- 30 , הגבוה ביותר מבין נתוני ארגון הסחר
הבינלאומי. לעומת זאת בענף החקלאות שיעור התאונות הקטלניות בישראל ל- 100,000 מועסקים נמוך
בהשוואה בינלאומית. בכל הנוגע לתאונות לא קטלניות, ניתן לראות כי מספר הנפגעים בענפי הבניין,
חקלאות ותעשייה גבוה בישראל בהשוואה למדינות מרכזיות אחרות.
נמצא כי הגורמים המובילים לתאונות עבודה הם מחסור בהכשרה בטיחותית ובאמצעי בטיחות במשק
בכלל ובענף הבנייה בפרט. כך, קרוב ל- 50% מהמועסקים הפלסטינים בישראל העידו ב- 2018 כי אינם
מקבלים כלל הכשרות או ציוד בטיחות במקום עבודתם. כמו כן, נמצאו בדו"חות שונים של מבקר
המדינה ליקויים חמורים בתחום האכיפה של ליקויי בטיחות במקומות עבודה. גורמים נוספים
שיכולים להשפיע על שיעור תאונות העבודה הם לחץ ועייפות בעבודה, כמו גם בתחום הבניין, עלייה
בהיקף הבנייה בישראל בשנים האחרונות.
שתי הבעיות המרכזיות בתחום תאונות העבודה בישראל הן דיווח חסר על תאונות עבודה בענפים שונים
ובקרב קבוצות אוכלוסייה שונות ומספר התאונות הקטלניות בישראל. מסתמן כי בקרב אוכלוסיות
כמו האוכלוסייה הערבית, העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל, עובדים זרים, כמו גם אוכלוסיית
העצמאיים ישנו דיווח חסר בכל הנוגע לתאונות עבודה. בנוסף, מספר תאונות העבודה הקטלניות,
בעיקר בענף הבניין, גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית. חשוב לציין כי להפחתת תאונות העבודה
פוטנציאל לייצר רווח משמעותי למשק ולחסוך עלויות משמעותיות. רק בענף הבניין מדובר בפוטנציאל לחיסכון ישיר ועקיף לחברות של בין 90 218 מיליון ₪ בשנה ולמדינה מדובר בחיסכון של עד 442
מיליון ₪. צעדי המדיניות האפשריים לצורך פתרון בעיות אלו הם:
o הגברת המודעות למיצוי זכויות רבים מהמועסקים במשק ככל הנראה לא מודעים לזכויות –
המגיעות להם מכוח חוק הביטוח הלאומי ובוחרים להמשיך לעבוד ו/או לא לדווח על תאונת
עבודה גם כאשר זו התרחשה. לצורך הגברת הדיווח בקרב אוכלוסיות דוגמת המועסקים
הערבים בישראל ועובדים שאינם ישראלים )עובדים פלסטינים ועובדים זרים( חשוב להגביר
את המודעות אודות מיצוי הזכויות הן בקרב מועסקים והן בקרב מעסיקים.
o הכשרה בטיחותית בכדי לצמצם את מספר ההרוגים במשק הישראלי כתוצאה מתאונות –
עבודה, נדרש שינוי מהותי בכלל מערך ההדרכות והכשרות הבטיחותיות. כצעד ראשוני נדרכת
הרחבה משמעותית במספרן של ההכשרות הבטיחותיות ובאיכותן. את ההכשרות יש לבצע הן
בקרב העובדים אך יתרה מזאת, בקרב מנהלי אתרי בניין, מפעלים, מעסיקים בענף החקלאות
וכו'.
o חקיקה קידום חקיקה שלא תאפשר לעובד להתחיל להיות מועסק מבלי שעבר הכשרה –
בטיחותית בסיסית בענפים עתירי סיכון דוגמת ענף הבנייה. במסגרת החקיקה נדרש לנסח
דרישות בטיחות חדשות שמטרתן לצמצם את הסיכונים בסביבת העבודה, תוך התאמת
הדרכות הבטיחות לתקני הבטיחות הבינלאומיים.
o שיפור תרבות ארגונית יצירת תמריצים למנהלי עבודה לבצע נוהל בחינה של תאונות –
"כמעט ונפגע" )תאונות שלא גרמו למוות או פגיעה אך היו קרובות לכך( במטרה לאתר גורמי
סיכון מרכזיים במקום העבודה, לצד תדריכי "כמעט ונפגע" לכלל העובדים אחת לפרק זמן
מוגדר
אכיפה אחד הליקויים המשמעותיים ביותר המובילים למספר הרב של התאונות הקטלניות -
במשק הוא היעדר אכיפה יעילה ומסודרת. בין היתר נקבע בדו"ח מבקר המדינה כי נדרש
לייצר חקיקה ברורה העומדת בתווי תקן בינלאומיים. על החקיקה בנוגע לאכיפה לכלול
ההשלכות של אי עמידה בתקני בטיחות המסכנים חיים במקומות עבודה. כלומר, נדרשת
החרפה בענישה בקרב מעסיקים שלא מקיימים את הוראות הבטיחות במקום העבודה.
ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". עבור –
עצמאיים תאונת עבודה מוגדרת כתאונה שהתרחשה "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח
ידו". החוק מגדיר מספר קצבאות המשולמות לנפגעי תאונות העבודה כאשר העיקריות שבהן הן דמי
פגיעה, קצבת נכות כתוצאה מתאונות עבודה וקצבת תלויים הניתנת לאלמנות וליתומים של הרוגים
כתוצאה מתאונות עבודה.
מחקר זה התמקד בהשלכות של תאונות עבודה על המשק בכללותו תוך שימת דגש על ענף הבינוי ועל
האוכלוסייה הערבית בישראל. בין היתר נמצא כי 60% מההרוגים היו בענף הבנייה כאשר קרוב ל- 50%
מהם הינם עובדים פלסטינים המועסקים בישראל. הממצא המרכזי הוא הערכת מרכז מאקרו לכלכלה
מדינית כי עלות תאונות העבודה לענף הבינוי מוערכת בפגיעה ישירה של 18 מיליון ₪ בשנה לעסקים
כתוצאה מתשלומי קצבאות ובכ- 72 200 מיליון ₪ נוספים כתוצאה מעלויות עקיפות דוגמת אובדן
לקוחות, אובדן ציוד, תפוקה נמוכה, אובדן שעות עובדה של עובדים אחרים, גיוס עובדים והוצאות
משפטיות. מעבר לזאת העלות הישירה המוערכת למדינה כתוצאה מתשלומי קצבאות עומד על 442
מיליון ₪ לענף הבניין בלבד.
נכון לשנת 2016 מספר מקבלי דמי הפגיעה עמד על 71,357 , ירידה של 3.6% בהשוואה לשנת 2015 . סך
כל ימי האי כושר במשק הגיעו ל- - 2.8 מיליון ובממוצע ל- 39.2 ימי היעדרות לנפגע ממקום עבודה.
כתוצאה מכך, העלות הישירה המוערכת למשק כתוצאה מתשלומי קצבאות לנפגעי תאונות עבודה
בשנת 2016 היא של 4.5 מיליארד ₪. העלויות העקיפות משמעותיות אף יותר. מתוך העלות הישירה
העלות המשמעותית ביותר היא בגין קצבאות נכות לנפגעי תאונות עבודה, עלות אשר עמדה באותה שנה
על 3.5 מיליארד ₪תאונת עבודה מוגדרת בהתאם לחוק הביטוח הלאומי עבור שכיר כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו
ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". עבור –
עצמאיים תאונת עבודה מוגדרת כתאונה שהתרחשה "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח
ידו". החוק מגדיר מספר קצבאות המשולמות לנפגעי תאונות העבודה כאשר העיקריות שבהן הן דמי
פגיעה, קצבת נכות כתוצאה מתאונות עבודה וקצבת תלויים הניתנת לאלמנות וליתומים של הרוגים
כתוצאה מתאונות עבודה.
מחקר זה התמקד בהשלכות של תאונות עבודה על המשק בכללותו תוך שימת דגש על ענף הבינוי ועל
האוכלוסייה הערבית בישראל. בין היתר נמצא כי 60% מההרוגים היו בענף הבנייה כאשר קרוב ל- 50%
מהם הינם עובדים פלסטינים המועסקים בישראל. הממצא המרכזי הוא הערכת מרכז מאקרו לכלכלה
מדינית כי עלות תאונות העבודה לענף הבינוי מוערכת בפגיעה ישירה של 18 מיליון ₪ בשנה לעסקים
כתוצאה מתשלומי קצבאות ובכ- 72 200 מיליון ₪ נוספים כתוצאה מעלויות עקיפות דוגמת אובדן
לקוחות, אובדן ציוד, תפוקה נמוכה, אובדן שעות עובדה של עובדים אחרים, גיוס עובדים והוצאות
משפטיות. מעבר לזאת העלות הישירה המוערכת למדינה כתוצאה מתשלומי קצבאות עומד על 442
מיליון ₪ לענף הבניין בלבד.
נכון לשנת 2016 מספר מקבלי דמי הפגיעה עמד על 71,357 , ירידה של 3.6% בהשוואה לשנת 2015 . סך
כל ימי האי כושר במשק הגיעו ל- - 2.8 מיליון ובממוצע ל- 39.2 ימי היעדרות לנפגע ממקום עבודה.
כתוצאה מכך, העלות הישירה המוערכת למשק כתוצאה מתשלומי קצבאות לנפגעי תאונות עבודה
בשנת 2016 היא של 4.5 מיליארד ₪. העלויות העקיפות משמעותיות אף יותר. מתוך העלות הישירה
העלות המשמעותית ביותר היא בגין קצבאות נכות לנפגעי תאונות עבודה, עלות אשר עמדה באותה שנה
על 3.5 מיליארד ₪
מתוך מקבלי דמי הפגיעה, 27% קיבלו כתוצאה מתאונת דרכים. מתוך הנפגעים במקום העבודה עצמו,
גורמי הפגיעה העיקריים הם נפילה ) 26% ( וגוף נופל או מכה ) 16% (. הגורם למספר הרב ביותר של ימי
היעדרות בממוצע הוא מחלות מקצוע עם 53.8 ימי היעדרות ממוצעים לעובד, כתוצאה מנפילה מספר
ימי ההיעדרות הממוצע הוא 41.5 . מספר ימי ההיעדרות כתוצאה מתאונות דרכים נמוך מהממוצע
ועומד על 37.1 ימי היעדרות לעובד בממוצע. הענפים המסוכנים ביותר הם הבניין ) 49.1 ימי היעדרות
בממוצע( והתחבורה ) 43.7 ימי היעדרות בממוצע(.
לאור העובדה שעצמאים לא זכאים להחזר עבור 12 הימים הראשונים לאחר תאונת העבודה, שיעור
העצמאים מקרב מקבלי דמי הפגיעה ) 8% ( נמוך משיעורם בשוק העבודה ) 12.6% (. כמו כן, מספר ימי
ההיעדרות הממוצע של עצמאים, כמו גם גובה ההחזר היומי של דמי הפגיעה גבוהים משמעותית מזה
של שכירים, דבר המעיד על כך שדיווח של עצמאים נעשה רק עבור פציעות חמורות יותר.
מספר מקבלי דמי הפגיעה נמצא בירידה תלולה מאז סוף שנות ה- 90 . לאורך השנים שונתה החקיקה
והקשיחה את תנאי הזכאות. כתוצאה מכך ירד שיעור הזכאים לדמי פגיעה מ- 3% מקרב המועסקים
במשק בשנת 2000 ל- 1.77% מכלל המועסקים בשנת 2016 . כמו כן, ניתן לראות כי ישנה עלייה בחלק
היחסי של מקבלי דמי הפגיעה לתקופה המקסימלית של 90 יום בהשוואה למקבלי הקצבה לפרקי זמן
קצרים יותר, דבר המעיד על כך שפניות לביטוח לאומי נעשות עבור פגיעות חמורות יותר בהשוואה
לעבר.
לעומת זאת, ישנה מגמה של עלייה במספר הזכאים לקצבאות נכות כתוצאה מתאונות עבודה, עלייה
שאף גבוהה יותר מהעלייה בשיעור המועסקים במשק 68% ממקבלי הקצבה הקיימים, נכון לשנת 2016
היו זכאים לה כתוצאה מפגיעה במקום העבודה עצמו ולא כתוצאה מתאונת דרכים. 74% מהמקבלים
הללו, זכאים לקצבת הנכות כתוצאה מחבלה במקום העבודה. כמו כן, בישראל 4,754 הינם בנות ובני
זוג ויתומים של הרוגים כתוצאה מתאונות עבודה.
מספר ההרוגים כתוצאה מתאונות עבודה ב- 2016 עמד על 58 הרוגים. מתוכם קרוב ל- 60% היו
מועסקים בענף הבניין. קרוב ל- 50% מההרוגים בענף הבניין הינם עובדים פלסטינים המועסקים
בישראל. 40% מההרוגים במשק כתוצאה מתאונות עבודה נהרגו כתוצאה מנפילת עצם. למעשה, מספר
ההרוגים במשק כתוצאה מתאונות עבודה נמצא ללא שינוי החל מתחילת שנות ה- 2000 .
ליקויים רבים נמצאו בתחום האכיפה עבור מקומות עבודה מסוכנים באופן כללי ועבור מקומות עבודה
בענף הבניין באופן ספציפי. אמנם מספר המפקחים עלה בשנים האחרונות, אך לא בשיעור מספק,
ומספר הביקורים שהם עורכים במקומות העבודה נמוך בהשוואה בינלאומית ועומד על 13 אתרים
בשנים בממוצע.
שיעור מקבלי דמי הפגיעה של עובדים שאינם ישראלים נמוך משיעור המועסקים הזרים במשק. בעוד
שבשנת 2016 1.9% מהעובדים הישראלים במשק היו זכאים לדמי פגיעה, רק 1.1% מהעובדים
הפלסטינים היו זכאים לדמי פגיעה וכ- 0.5% מהעובדים הזרים היו זכאים לדמי פגיעה. השיעור הנמוך
של מקבלי דמי הפגיעה, חרף העובדה שעובדים שאינם ישראלים מועסקים בענפים עתירי סיכון, עשוי
להצביע על תת דיווח בקרב עובדים אלו. ממוצע ימי אי כושר תעסוקתי של עובדים פלסטינים
המועסקים בישראל גבוה מזה של עובדים תושבי ישראל ומזה של עובדים זרים, דבר היכול להעיד על
כך שפניות של עובדים פלסטינים לביטוח הלאומי מתרחשות רק עבור פציעות חמורות יותר, ובמקרים
רבים של פציעות קלות יותר הם אינם מדווחים על תאונות העבודה
מהשוואה בינלאומית עולה כי מצבה של ישראל עגום במיוחד בענף הבנייה, שם שיעור התאונות
הקטלניות ל- 100,000 מועסקים בענף הבניין קרוב ל- 30 , הגבוה ביותר מבין נתוני ארגון הסחר
הבינלאומי. לעומת זאת בענף החקלאות שיעור התאונות הקטלניות בישראל ל- 100,000 מועסקים נמוך
בהשוואה בינלאומית. בכל הנוגע לתאונות לא קטלניות, ניתן לראות כי מספר הנפגעים בענפי הבניין,
חקלאות ותעשייה גבוה בישראל בהשוואה למדינות מרכזיות אחרות.
נמצא כי הגורמים המובילים לתאונות עבודה הם מחסור בהכשרה בטיחותית ובאמצעי בטיחות במשק
בכלל ובענף הבנייה בפרט. כך, קרוב ל- 50% מהמועסקים הפלסטינים בישראל העידו ב- 2018 כי אינם
מקבלים כלל הכשרות או ציוד בטיחות במקום עבודתם. כמו כן, נמצאו בדו"חות שונים של מבקר
המדינה ליקויים חמורים בתחום האכיפה של ליקויי בטיחות במקומות עבודה. גורמים נוספים
שיכולים להשפיע על שיעור תאונות העבודה הם לחץ ועייפות בעבודה, כמו גם בתחום הבניין, עלייה
בהיקף הבנייה בישראל בשנים האחרונות.
שתי הבעיות המרכזיות בתחום תאונות העבודה בישראל הן דיווח חסר על תאונות עבודה בענפים שונים
ובקרב קבוצות אוכלוסייה שונות ומספר התאונות הקטלניות בישראל. מסתמן כי בקרב אוכלוסיות
כמו האוכלוסייה הערבית, העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל, עובדים זרים, כמו גם אוכלוסיית
העצמאיים ישנו דיווח חסר בכל הנוגע לתאונות עבודה. בנוסף, מספר תאונות העבודה הקטלניות,
בעיקר בענף הבניין, גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית. חשוב לציין כי להפחתת תאונות העבודה
פוטנציאל לייצר רווח משמעותי למשק ולחסוך עלויות משמעותיות. רק בענף הבניין מדובר בפוטנציאל לחיסכון ישיר ועקיף לחברות של בין 90 218 מיליון ₪ בשנה ולמדינה מדובר בחיסכון של עד 442
מיליון ₪. צעדי המדיניות האפשריים לצורך פתרון בעיות אלו הם:
o הגברת המודעות למיצוי זכויות רבים מהמועסקים במשק ככל הנראה לא מודעים לזכויות –
המגיעות להם מכוח חוק הביטוח הלאומי ובוחרים להמשיך לעבוד ו/או לא לדווח על תאונת
עבודה גם כאשר זו התרחשה. לצורך הגברת הדיווח בקרב אוכלוסיות דוגמת המועסקים
הערבים בישראל ועובדים שאינם ישראלים )עובדים פלסטינים ועובדים זרים( חשוב להגביר
את המודעות אודות מיצוי הזכויות הן בקרב מועסקים והן בקרב מעסיקים.
o הכשרה בטיחותית בכדי לצמצם את מספר ההרוגים במשק הישראלי כתוצאה מתאונות –
עבודה, נדרש שינוי מהותי בכלל מערך ההדרכות והכשרות הבטיחותיות. כצעד ראשוני נדרכת
הרחבה משמעותית במספרן של ההכשרות הבטיחותיות ובאיכותן. את ההכשרות יש לבצע הן
בקרב העובדים אך יתרה מזאת, בקרב מנהלי אתרי בניין, מפעלים, מעסיקים בענף החקלאות
וכו'.
o חקיקה קידום חקיקה שלא תאפשר לעובד להתחיל להיות מועסק מבלי שעבר הכשרה –
בטיחותית בסיסית בענפים עתירי סיכון דוגמת ענף הבנייה. במסגרת החקיקה נדרש לנסח
דרישות בטיחות חדשות שמטרתן לצמצם את הסיכונים בסביבת העבודה, תוך התאמת
הדרכות הבטיחות לתקני הבטיחות הבינלאומיים.
o שיפור תרבות ארגונית יצירת תמריצים למנהלי עבודה לבצע נוהל בחינה של תאונות –
"כמעט ונפגע" )תאונות שלא גרמו למוות או פגיעה אך היו קרובות לכך( במטרה לאתר גורמי
סיכון מרכזיים במקום העבודה, לצד תדריכי "כמעט ונפגע" לכלל העובדים אחת לפרק זמן
מוגדר
אכיפה אחד הליקויים המשמעותיים ביותר המובילים למספר הרב של התאונות הקטלניות -
במשק הוא היעדר אכיפה יעילה ומסודרת. בין היתר נקבע בדו"ח מבקר המדינה כי נדרש
לייצר חקיקה ברורה העומדת בתווי תקן בינלאומיים. על החקיקה בנוגע לאכיפה לכלול
ההשלכות של אי עמידה בתקני בטיחות המסכנים חיים במקומות עבודה. כלומר, נדרשת
החרפה בענישה בקרב מעסיקים שלא מקיימים את הוראות הבטיחות במקום העבודה.
