שוות אבל פחות - אי שוויון מגדרי בשוק התעסוקה בישראל
מאת: ד"ר רובי נתנזון תאריך: 01.10.2018אי שוויון מגדרי בשוק התעסוקה בישראל: תמונת מצב, סקירה השוואתית בינלאומית, ניתוח, והמלצות מדיניות
אי שוויון מגדרי הינו תופעה נרחבת, בעלת אספקטים שונים ומאפיין את מרבית מדינות
העולם. בין היתר נצפים פערים בתחומי החברה, השכלה, תעסוקה, שכר ועוד. מחקר זה מציג
את תמונת המצב העדכנית בכל הנוגע לפערים המגדריים בישראל, מאפשר השוואה
בינלאומית ויורד לעומק סוגיית אי השוויון המגדרי החברה הערבית. בסיכומו, מוצגות מספר
המלצות למדיניות, הן המלצות כלליות והן המלצות ספציפיות לחברה הערבית בישראל.
שיעורי ההשתתפות של נשים במוסדות להשכלה גבוהה נמצאים במגמת עלייה מתמדת. עם
זאת, עיקר הרישום הוא למקצועות הנחשבים "נשיים" ומאופיינים בשכר נמוך יחסי דוגמת
הוראה ומקצועות עזר רפואיים. שיעורי ההשתתפות של נשים בהשכלה גבוהה גבוהים יותר
מאלו של הגברים בכל אחת מרמות ההשכלה )תואר ראשון, שני ושלישי( ומשקפים מגמה של
עלייה בשיעורי הרישום להשכלה גבוהה. עם זאת, שיעורן הוא הנמוך ביותר במסגרת השכלה
לתארים שלישיים ) 52.6% מכלל הלומדים לתארים אלו(. עם זאת, נשים מתמקדות בעיקר
בהשכלה בתחומה ההוראה ומקצועות העזר הרפואיים, ובשיעורים נמוכים מאוד בתחומי
המדעים המדויקים דוגמת המדעים הפיזיקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה, לימודי המחשב,
הנדסה ואדריכלות. בכל הנוגע לאוכלוסייה הערבית, ניתן לראות כי כבר בגילאי תיכון,
שיעורי הנערות הניגשות לבחינות בגרות גבוהים מאלו של הגברים בכל המקצועות. לעומת
זאת, באוכלוסייה היהודית בישראל שיעור הנערות הניגשות לבגרות במדעי המחשב, פיזיקה
ומתמטיקה נמוך בהשוואה לשיעור הנערים הניגשים.
שיעור הנשים הבלתי מועסקות מבין הנשים המשתתפות בכוח העבודה נמוך ובמגמת
ירידה. שנת 2017 המשיכה מגמה של ירידה באחוז הבלתי מועסקות בקרב המשתתפות בשוק
העבודה. תחזית מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, היא כי מגמה זו תימשך גם ב- 2018 וכי
לראשונה שיעורי הבלתי מועסקות בקרב המשתתפות בשוק העבודה יהיה נמוך משיעור
הבלתי מועסקים. בשנת 2017 שיעורי הבלתי מועסקות עמד על 3.8% וההערכה היא כי בשנת
2018 השיעור יעמוד על 3.3% .
שיעורי השתתפות בכוח העבודה בשנת – 2017 שיעורי המשתתפות בשוק העבודה עמד על
75.17% מכלל הנשים בגילאי העבודה. התחזית היא כי בשנת 2018 לא יירשם שינוי דרמטי
בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה. מבין הנשים שהשתתפו בכוח העבודה, 57.7% מהנשים
הועסקו במשרה מלאה, לעומת 79.8% מהגברים. כמו כן, שיעור הנשים המועסקים במשרה
חלקית ) 32.4% ( היה יותר מכפול משיעור הגברים המועסקים במשרה חלקית ) 15.8% .)
הפער בשכר החודשי בין שכירים לשכירות עומד על 34.6% . בקרב עצמאיים ועצמאיות
הפער עומד על 42.2% . כאשר בוחנים פערי שכר שעתי, הפערים אמנם מצטמצמים אך עדיין
נותרים משמעותיים. גברים עובדים בממוצע 8.9 שעות יותר בשבוע מנשים. פערי השכר
קיימים ומשמעותיים בכל רמות ההשכלה. עבור נשים וגברים עם השכלה תיכונית בלבד,
גברים מרוויחים בממוצע 23% יותר לשעת עבודה. עבור נשים וגברים עם השכלה של 13 שנות לימוד ויותר הפער כמובן עומד על 31% לשעת עבודה לטובת הגברים. בשנת 2014 , השכר
הממוצע של גברים בעשרת משלחי היד המרכזיים עמד בממוצע על 13,858 ₪ בחודש, לעומת
6,561 ₪ בקרב נשים. בתחום ההייטק, שיעור הנשים המועסקות עומד על 36.2% מכלל
המועסקים בתחום. כמו כן, נמצא כי גרושות ורווקות מרוויחות בממוצע יותר מנשים
נשואות.
מבחינה בינלאומית עולה כי שיעורי ההשתתפות של נשים בשוק העבודה גבוהים או
עומדים בהתאם לממוצע בקרב מדינות ה- OECD . בהתאם לנתוני ה- OECD , שיעורי
אבטלת נשים בישראל עומדים על 4.29% בעוד הממוצע בקרב המדינות החברות בארגון עומד
על 5.93% . שיעור המשתתפות בכוח העבודה בישראל דומה לממוצע ה- OECD ובסך הכל סך
כל המשתתפות בכוח העבודה זהה לממוצע ועומד על 72.1% בהתאם לנתוני הארגון. עם זאת,
בישראל פחות נהוג כי נשים יועסקו במשרה חלקית בהשוואה ליתר המדינות. כמו כן, שיעורי
העסקת אימהות גבוהים משיעורי העסקת אימהות הממוצעים בארגון. הנתון המדאיג ביותר
מבחינת השוואה בינלאומית הוא אורך חופשת הלידה בתשלום בישראל. בישראל חופשה
בתשלום ניתנת לתקופה של 14 שבועות בעוד הממוצע ב- OECD עומד על 55.2 שבועות.
למעט ארה"ב בה לא נהוגה חופשת לידה כלל, ומקסיקו, ישראל מצויה בתחתית הרשימה
בקרב המדינות החברות בארגון.
בקרב נשים ערביות נרשמת מגמה מרשימה של עלייה משמעותית בשיעורי הרישום
למוסדות השכלה גבוהה, לצד עלייה מתונה הרבה יותר בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה,
מגמה המצריכה טיפול עומק. 28.4% בלבד מהנשים הערביות בישראל , מגיל 15 ומעלה
מועסקות, לעומת 62.9% מהיהודיות. התחזית של מרכז מאקרו לכלכלה מדינית היא כי
העלייה בשיעורי התעסוקה בקרב נשים ערביות תימשך ב- 2018 , וכי שיעורי התעסוקה של
נשים ערביות בגילאי העבודה המרכזיים ) 25 64 ( יעמדו על 39.6% .
עוד בקרב האוכלוסייה היהודית רק 37.6% מהנשים היהודיות מועסקות במקצועות החינוך,
הבריאות, הרווחה והסעד. לעומת זאת, באוכלוסייה הערבית, מעל למחצית מהמועסקות, כ-
56% מועסקות במקצועות אלו. נדרש לעשות יותר בכדי ליצור גיוון תעסוקתי משמעותי יותר
בקרב נשים ערביות. כמו כן, השכר הממוצע של נשים ערביות עומד על 5,004 ₪ לחודש
בהשוואה ל- 7,928 ₪ בקרב נשים יהודיות.
החסמים המרכזיים שנמצאו בחברה הערבית בכל הנוגע ליציאת נשים לעבודה הם היעדר
נגישות תחבורתית למרכזי תעסוקה לצד היצע עבודה נמוך בישובים ערבים, אפליית
מעסיקים בלתי פורמלית, תפיסות חברתיות, מחסור במעונות יום לצד צורך בטיפול בילדים
בדגש על פעוטות, היעדר הכוונה תעסוקתית ושכר נמוך.
בתחום החקיקה מקודמים בשנים האחרונות מספר חוקים שמטרתם לעודד ולקדם את
מעמדתם של נשים בשוק העבודה. בין היתר חוקקו חוקים המקשים על אפליה של מעסיקים.
עם זאת, מרביתם של החוקים מתמקדים במתן הטבות לאימהות, כגון הוספה של שבוע
לחופשת הלידה בתשלום, יצירת חופשת לידה לאב, ימי היעדרות לאב לאחר לידה וכו'.
ההמלצות המרכזיות למדיניות כוללות
o תחום הוצאות הטיפול בילדים ומעונות היום ההנחה הרווחת היא כי הטיפול בילדים –
והעלויות הכרוכות בטיפול בהם, מהווה מחסום משמעותי של נשים רבות ליציאה לשוק
העבודה. על כן, מומלץ, לצד הטבת המס הניתנת עבור כל ילד שטרם מלאו לו 6, לאמץ
צעדים דוגמת ניכוי הוצאות לטיפול בילדים, בדגש על הוצאות המהוות חסם ביציאה
לשוק העבודה, דוגמת נסיעות, חוגים וקייטנות. בהקשר זה, חשוב לציין כי נמצא כי
הוצאות גידול הילדים גבוהות באופן משמעותי ב- 4 השנים הראשונות של הילד. כמו כן,
מומלץ להאריך את משך חופשת הלידה בתשלום של אימהות אשר מצויה בתחתית
הרשימה בקרב מדינות ה- OECD .
o האוכלוסייה הערבית ההמלצות בכל הנוגע לשילוב של נשים ערביות בשוק העבודה –
מתחלקות למספר תחומים עיקריים. ראשית ישנו צורך בפעולה דחופה לשיפור ההון
האנושי והתעסוקתי באוכלוסייה הערבית ולהרחבת המגוון התעסוקתי במגוון. בין היתר
נדרש לשפר את הוראה העברית ואת החינוך הטכנולוגי, תוך יצירה של מנגנון להכוונת
לימודים תוך ראייה תעסוקתית. כמו כן, נדרש לעשות עוד כדי לעודד נשים ערביות לבחור
במסלולי הכשרה שאינן לצורך לימודי הוראה. לצד זאת, נדרש לקיים מאמץ בכדי לשפר
את מערך התחבורה הציבוריות בישובים ערבים תוך מתן דגש על תחבורה ציבורית
בשעות העומס למרכזי התעסוקה המרכזיים בסביבה. כמו כן, נדרש להקים מרכזי
תעסוקה ולשדרג את אלו הקיימים בכדי לספק לנשים ערביות מיומנויות וכישורים
הנדרשים בשוק העבודה.
o התאמת זמני הפעילות של מערכת החינוך לשעות העבודה במשק בכל העולם קיימת אי –
הלימה בין שעות העבודה במשק ומספר ימי החופש המותרים, לבין מספר ימי החופשה
של ילדים ממערכת החינוך. עם זאת, הפער בישראל גדול באופן משמעותי בהשוואה
בינלאומית. כתוצאה מפער זה, לא פעם נשים רבות נאלצות להסתפק במשרות חלקיות או
לא לצאת לשוק העבודה. אחת הדרכים לשפר את ההלימה בין שעות הפעילות של הילדים
לשעות העבודה היא הרחבה של מערך הצהרונים. לצד זאת מומלץ, לצמצם את הפער בין
מספר ימי החופשה המינימליים הקבועים בחוק בישראל לבין מספר ימי החופשה של
תלמידים, תוך ניסיון לייצר השוואה לממוצע ה- OECD . כלומר, מדובר בקיצור הפער
בכ- 15 ימים.
העולם. בין היתר נצפים פערים בתחומי החברה, השכלה, תעסוקה, שכר ועוד. מחקר זה מציג
את תמונת המצב העדכנית בכל הנוגע לפערים המגדריים בישראל, מאפשר השוואה
בינלאומית ויורד לעומק סוגיית אי השוויון המגדרי החברה הערבית. בסיכומו, מוצגות מספר
המלצות למדיניות, הן המלצות כלליות והן המלצות ספציפיות לחברה הערבית בישראל.
שיעורי ההשתתפות של נשים במוסדות להשכלה גבוהה נמצאים במגמת עלייה מתמדת. עם
זאת, עיקר הרישום הוא למקצועות הנחשבים "נשיים" ומאופיינים בשכר נמוך יחסי דוגמת
הוראה ומקצועות עזר רפואיים. שיעורי ההשתתפות של נשים בהשכלה גבוהה גבוהים יותר
מאלו של הגברים בכל אחת מרמות ההשכלה )תואר ראשון, שני ושלישי( ומשקפים מגמה של
עלייה בשיעורי הרישום להשכלה גבוהה. עם זאת, שיעורן הוא הנמוך ביותר במסגרת השכלה
לתארים שלישיים ) 52.6% מכלל הלומדים לתארים אלו(. עם זאת, נשים מתמקדות בעיקר
בהשכלה בתחומה ההוראה ומקצועות העזר הרפואיים, ובשיעורים נמוכים מאוד בתחומי
המדעים המדויקים דוגמת המדעים הפיזיקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה, לימודי המחשב,
הנדסה ואדריכלות. בכל הנוגע לאוכלוסייה הערבית, ניתן לראות כי כבר בגילאי תיכון,
שיעורי הנערות הניגשות לבחינות בגרות גבוהים מאלו של הגברים בכל המקצועות. לעומת
זאת, באוכלוסייה היהודית בישראל שיעור הנערות הניגשות לבגרות במדעי המחשב, פיזיקה
ומתמטיקה נמוך בהשוואה לשיעור הנערים הניגשים.
שיעור הנשים הבלתי מועסקות מבין הנשים המשתתפות בכוח העבודה נמוך ובמגמת
ירידה. שנת 2017 המשיכה מגמה של ירידה באחוז הבלתי מועסקות בקרב המשתתפות בשוק
העבודה. תחזית מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, היא כי מגמה זו תימשך גם ב- 2018 וכי
לראשונה שיעורי הבלתי מועסקות בקרב המשתתפות בשוק העבודה יהיה נמוך משיעור
הבלתי מועסקים. בשנת 2017 שיעורי הבלתי מועסקות עמד על 3.8% וההערכה היא כי בשנת
2018 השיעור יעמוד על 3.3% .
שיעורי השתתפות בכוח העבודה בשנת – 2017 שיעורי המשתתפות בשוק העבודה עמד על
75.17% מכלל הנשים בגילאי העבודה. התחזית היא כי בשנת 2018 לא יירשם שינוי דרמטי
בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה. מבין הנשים שהשתתפו בכוח העבודה, 57.7% מהנשים
הועסקו במשרה מלאה, לעומת 79.8% מהגברים. כמו כן, שיעור הנשים המועסקים במשרה
חלקית ) 32.4% ( היה יותר מכפול משיעור הגברים המועסקים במשרה חלקית ) 15.8% .)
הפער בשכר החודשי בין שכירים לשכירות עומד על 34.6% . בקרב עצמאיים ועצמאיות
הפער עומד על 42.2% . כאשר בוחנים פערי שכר שעתי, הפערים אמנם מצטמצמים אך עדיין
נותרים משמעותיים. גברים עובדים בממוצע 8.9 שעות יותר בשבוע מנשים. פערי השכר
קיימים ומשמעותיים בכל רמות ההשכלה. עבור נשים וגברים עם השכלה תיכונית בלבד,
גברים מרוויחים בממוצע 23% יותר לשעת עבודה. עבור נשים וגברים עם השכלה של 13 שנות לימוד ויותר הפער כמובן עומד על 31% לשעת עבודה לטובת הגברים. בשנת 2014 , השכר
הממוצע של גברים בעשרת משלחי היד המרכזיים עמד בממוצע על 13,858 ₪ בחודש, לעומת
6,561 ₪ בקרב נשים. בתחום ההייטק, שיעור הנשים המועסקות עומד על 36.2% מכלל
המועסקים בתחום. כמו כן, נמצא כי גרושות ורווקות מרוויחות בממוצע יותר מנשים
נשואות.
מבחינה בינלאומית עולה כי שיעורי ההשתתפות של נשים בשוק העבודה גבוהים או
עומדים בהתאם לממוצע בקרב מדינות ה- OECD . בהתאם לנתוני ה- OECD , שיעורי
אבטלת נשים בישראל עומדים על 4.29% בעוד הממוצע בקרב המדינות החברות בארגון עומד
על 5.93% . שיעור המשתתפות בכוח העבודה בישראל דומה לממוצע ה- OECD ובסך הכל סך
כל המשתתפות בכוח העבודה זהה לממוצע ועומד על 72.1% בהתאם לנתוני הארגון. עם זאת,
בישראל פחות נהוג כי נשים יועסקו במשרה חלקית בהשוואה ליתר המדינות. כמו כן, שיעורי
העסקת אימהות גבוהים משיעורי העסקת אימהות הממוצעים בארגון. הנתון המדאיג ביותר
מבחינת השוואה בינלאומית הוא אורך חופשת הלידה בתשלום בישראל. בישראל חופשה
בתשלום ניתנת לתקופה של 14 שבועות בעוד הממוצע ב- OECD עומד על 55.2 שבועות.
למעט ארה"ב בה לא נהוגה חופשת לידה כלל, ומקסיקו, ישראל מצויה בתחתית הרשימה
בקרב המדינות החברות בארגון.
בקרב נשים ערביות נרשמת מגמה מרשימה של עלייה משמעותית בשיעורי הרישום
למוסדות השכלה גבוהה, לצד עלייה מתונה הרבה יותר בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה,
מגמה המצריכה טיפול עומק. 28.4% בלבד מהנשים הערביות בישראל , מגיל 15 ומעלה
מועסקות, לעומת 62.9% מהיהודיות. התחזית של מרכז מאקרו לכלכלה מדינית היא כי
העלייה בשיעורי התעסוקה בקרב נשים ערביות תימשך ב- 2018 , וכי שיעורי התעסוקה של
נשים ערביות בגילאי העבודה המרכזיים ) 25 64 ( יעמדו על 39.6% .
עוד בקרב האוכלוסייה היהודית רק 37.6% מהנשים היהודיות מועסקות במקצועות החינוך,
הבריאות, הרווחה והסעד. לעומת זאת, באוכלוסייה הערבית, מעל למחצית מהמועסקות, כ-
56% מועסקות במקצועות אלו. נדרש לעשות יותר בכדי ליצור גיוון תעסוקתי משמעותי יותר
בקרב נשים ערביות. כמו כן, השכר הממוצע של נשים ערביות עומד על 5,004 ₪ לחודש
בהשוואה ל- 7,928 ₪ בקרב נשים יהודיות.
החסמים המרכזיים שנמצאו בחברה הערבית בכל הנוגע ליציאת נשים לעבודה הם היעדר
נגישות תחבורתית למרכזי תעסוקה לצד היצע עבודה נמוך בישובים ערבים, אפליית
מעסיקים בלתי פורמלית, תפיסות חברתיות, מחסור במעונות יום לצד צורך בטיפול בילדים
בדגש על פעוטות, היעדר הכוונה תעסוקתית ושכר נמוך.
בתחום החקיקה מקודמים בשנים האחרונות מספר חוקים שמטרתם לעודד ולקדם את
מעמדתם של נשים בשוק העבודה. בין היתר חוקקו חוקים המקשים על אפליה של מעסיקים.
עם זאת, מרביתם של החוקים מתמקדים במתן הטבות לאימהות, כגון הוספה של שבוע
לחופשת הלידה בתשלום, יצירת חופשת לידה לאב, ימי היעדרות לאב לאחר לידה וכו'.
ההמלצות המרכזיות למדיניות כוללות
o תחום הוצאות הטיפול בילדים ומעונות היום ההנחה הרווחת היא כי הטיפול בילדים –
והעלויות הכרוכות בטיפול בהם, מהווה מחסום משמעותי של נשים רבות ליציאה לשוק
העבודה. על כן, מומלץ, לצד הטבת המס הניתנת עבור כל ילד שטרם מלאו לו 6, לאמץ
צעדים דוגמת ניכוי הוצאות לטיפול בילדים, בדגש על הוצאות המהוות חסם ביציאה
לשוק העבודה, דוגמת נסיעות, חוגים וקייטנות. בהקשר זה, חשוב לציין כי נמצא כי
הוצאות גידול הילדים גבוהות באופן משמעותי ב- 4 השנים הראשונות של הילד. כמו כן,
מומלץ להאריך את משך חופשת הלידה בתשלום של אימהות אשר מצויה בתחתית
הרשימה בקרב מדינות ה- OECD .
o האוכלוסייה הערבית ההמלצות בכל הנוגע לשילוב של נשים ערביות בשוק העבודה –
מתחלקות למספר תחומים עיקריים. ראשית ישנו צורך בפעולה דחופה לשיפור ההון
האנושי והתעסוקתי באוכלוסייה הערבית ולהרחבת המגוון התעסוקתי במגוון. בין היתר
נדרש לשפר את הוראה העברית ואת החינוך הטכנולוגי, תוך יצירה של מנגנון להכוונת
לימודים תוך ראייה תעסוקתית. כמו כן, נדרש לעשות עוד כדי לעודד נשים ערביות לבחור
במסלולי הכשרה שאינן לצורך לימודי הוראה. לצד זאת, נדרש לקיים מאמץ בכדי לשפר
את מערך התחבורה הציבוריות בישובים ערבים תוך מתן דגש על תחבורה ציבורית
בשעות העומס למרכזי התעסוקה המרכזיים בסביבה. כמו כן, נדרש להקים מרכזי
תעסוקה ולשדרג את אלו הקיימים בכדי לספק לנשים ערביות מיומנויות וכישורים
הנדרשים בשוק העבודה.
o התאמת זמני הפעילות של מערכת החינוך לשעות העבודה במשק בכל העולם קיימת אי –
הלימה בין שעות העבודה במשק ומספר ימי החופש המותרים, לבין מספר ימי החופשה
של ילדים ממערכת החינוך. עם זאת, הפער בישראל גדול באופן משמעותי בהשוואה
בינלאומית. כתוצאה מפער זה, לא פעם נשים רבות נאלצות להסתפק במשרות חלקיות או
לא לצאת לשוק העבודה. אחת הדרכים לשפר את ההלימה בין שעות הפעילות של הילדים
לשעות העבודה היא הרחבה של מערך הצהרונים. לצד זאת מומלץ, לצמצם את הפער בין
מספר ימי החופשה המינימליים הקבועים בחוק בישראל לבין מספר ימי החופשה של
תלמידים, תוך ניסיון לייצר השוואה לממוצע ה- OECD . כלומר, מדובר בקיצור הפער
בכ- 15 ימים.
