אחריות חברתית תאגידית באיחוד האירופי ובישראל

מאת: ד"ר רובי נתנזוןאיתמר גזלה  תאריך:  01.06.2014
תרבויות ארגוניות בנוגע למשפט הומניטארי וזכויות אדם, והשפעתן על פתרונות סכסוך.

אחריות חברתית תאגידית באיחוד האירופי ובישראל

מאז תחילת שנות ה-90, תאגידים עוסקים רבות בהגדרה מחדש של תפקידיהם המסורתיים, זהותם ותחומי האחריות שלהם. תהליך זה נובע כתוצאה ממספר סיבות: תעמולה של ארגונים לא ממשלתיים (NGOs) כנגד התנהגות לא נאותה של תאגידים, יוזמות של האו“ם להנהגת התנהגות תאגידית נאותה לטובת האינטרס הציבורי, מדיניות של מודרניזציה של המגזר הציבורי על ידי הפרטה של שירותים ממשלתיים לידי המגזר הפרטי. סיבות אלו סללו את הדרך לטשטוש הגבולות ותחומי האחריות באשר להתמודדות עם בעיות חברתיות וכלכליות והולידו הסדרי ממשל רבים שבהם שחקנים עסקיים לוקחים על עצמם אחריות ומשתתפים בהגדרה וביישום של נורמות וכללים. בנוסף, אין להתעלם מהתעצמות הגלובליזציה בשנות ה-90 שהגיעה לשיאה עם הקמת ארגון הסחר העולמי (WTO) בשנת 1995. זהו ארגון בינלאומי המסונף לאו“ם ואחראי על הסכמי סחר בין מדינות.

מטרת העל של הארגון היא הסרה של חסמי סחר ולכן השפעתו על כלכלת מדינות ופרנסתם של אנשים רבים ברחבי העולם מכרעת. התעצמות הגלובליזציה הביאה לכך שתאגידים רבים פועלים מול מספר מערכות חוקים במדינות שונות. כמו כן, מהפכת המידע האינטרנטית שפרצה באמצע שנות ה-90 והופעתן של הרשתות החברתיות המקוונות בתחילת שנות ה-2000 הקשו על התאגידים להסתיר את פרטי פעילותם מן הציבור. תהליכים אלו שפורטו לעיל יצרו מציאות מורכבת בה לתאגיד יש כוח רב יותר מבעבר אל מול המדינה, אך מנגד הוא חשוף לביקורת ולענישה מצד הציבור: ארגוני צרכנים, ארגונים ירוקים, ארגוני זכויות אדם וכו‘. דוגמא לכך הוא החרם הצרכני שהוטל על חברת ”נייקי“ (NIKE) בעקבות הגילוי שחלק ממוצריה מיוצרים בתנאי עבודה קשים ב“סדנאות יזע“ (Sweatshops) במזרח הרחוק שפגע קשות ברווחיה. דוגמא נוספת היא הביקורת שנמתחה על רשת ”מקדונלדס“ (McDonald’s) בנוגע לבריאות המזון המוגש בה ששיאה היה בסרט התיעודי ”לאכול בגדול“ (Super Size Me).
במסמך שהנפיקה הנציבות האירופית בנוגע לאסטרטגיות לקידום האחריות התאגידית באיחוד האירופי, המונח אחריות תאגידית (CSR - Corporate Social Responsibility) מוגדר כ“אחריות הפירמה להשפעתה על החברה“. תנאי מקדים והכרחי לאחריות זו הינו ציות לחקיקה רלוונטית ולהסכמים קולקטיביים בין הגורמים השונים. על מנת לעמוד ביעדי האחריות התאגידית, על הפירמות לשלב שיקולים חברתיים, סביבתיים, מוסריים, שיקולים בנוגע לזכויות אדם וזכויות הצרכן בתוכניות העסקיות ובאסטרטגיית הליבה שלהן תוך שיתוף פעולה עם מחזיקי העניין בפירמה שהם כל אותם אנשים וגופים שהתאגיד בא איתם במגע ישיר או עקיף. התאגיד מציג את עצמו לא רק כגוף כלכלי הפועל למקסום רווחים פיננסים ולשמירה על האינטרסים של בעלי המניות בלבד אלא גם כגוף הפועל לקידום חברתי וסביבתי.

כיום הולכת ומתבססת הגישה לפיה קשת השיקולים של התאגיד צריכה לכלול גם שיקולים שיביאו בחשבון את טובתם של כלל מחזיקי העניין: בעלי המניות, העובדים, הצרכנים, הספקים, הקהילה והסביבה. במטרה להגן על המוניטין, לשמר את הלקוחות והמשקיעים ולהוסיף לקוחות ומשקיעים חדשים, יותר ויותר תאגידים מדברים בשפה ובמונחים של אחריות חברתית ו‘אזרחות תאגידית‘. מאמצים אלו של התאגיד המלווים בעלויות כספיות, לרוב אינם מניבים לו תועלת כלכלית לטווח הקצר. ההבדלים בין פירמות שונות בנוגע לאחריות תאגידית מתבטאים במידת רגישותן לנושאים השונים, מידת שקיפותן בעיני החברה ויכולתן להתאים את עצמן לפי המדדים הכלכליים הקלאסיים. ניתן לזהות שלושה מנגנונים סיבתיים אשר מסייעים להסביר את השונות הרבה בהתנהגות התאגידים:
- החשש מתסבוכות משפטיות בעקבות אי עמידה ברגולציות מחייבות.
- היטמעות המגזר העסקי בסביבה החברתית אשר יכולה לייצר עלויות מוניטין (Reputational costs) בעקבות ביוש פומבי.
- תחושת הנאותות של רווח כלכלי מבלי להיות מעורב בעוולות חברתיות כמו פגיעה בזכויות אדם.

IEPN פועל תחת שיתוף פעולה בין השלוחה הישראלית של קרן פרידריך-אברט (FES), מרכז מאקרו לכלכלה מדינית ו-Universität der Bundeswehr (מינכן, גרמניה). הדיון שמובל על ידי IEPN מתמקד בנושאים כלכליים, חברתיים, פוליטיים ובטחוניים שהם בעלי עניין משותף לשני הצדדים, תוך בחינת הפוטנציאל של הגדלת שיתוף הפעולה ושילובה של ישראל עם אירופה.

לפרסומים נוספים ופרטים אודות IEPN לחצו כאן
אתר IEPN
share by email       Macro on Facebook       Macro on Twitter