הקואליציה החברתית: תקציב המדינה והפריפריה – האם התקציב מטפל בבעיות הקשות? בחינת תוכניות התקציב לשנים 2015-2016

מאת: ד"ר רובי נתנזוןאיתמר גזלהדפנה פיזם  תאריך:  15.10.2015
בחינת תקציב המדינה לשנים 2015-2016 בראי הבעיות העיקריות במשק ובחברה.

הקואליציה החברתית: תקציב המדינה והפריפריה – האם התקציב מטפל בבעיות הקשות? בחינת תוכניות התקציב לשנים 2015-2016

בימים אלו מתקיימים דיוני תקציב המדינה לשנים 2015-2016 לאחר עצירת דיוני התקציב של הממשלה הקודמת ובעקבות כך הקדמת הבחירות לחודש מרץ השנה. ההיבט הכלכלי חברתי שוב היה במרכז השיח הציבורי במערכת הבחירות, דבר המעיד על כך שעול יוקר המחייה במדינת ישראל נותר בעיה קשה למרבית אזרחי ישראל. במסמך זה ננסה לבחון את ההשפעות העתידיות הצפויות בטווח הקרוב (2-3 שנים) בהסתמך על הצעת התקציב בארבעה תחומים מרכזיים: דיור, חינוך, בריאות ועוני. לצד בחינת ההשלכות הכלליות על מצב המשק, ננסה לבחון את השפעות התקציב על מצב הפריפריה בישראל (מחוזות דרום, חיפה וצפון), שכן על הנושא הגיאוגרפי לא מושם דגש ראוי.

דיור
יוקר הדיור הוא אחד מהגורמים המרכזיים לעליית יוקר המחייה בישראל בעשור האחרון, כשמחירי הדיור עולים תדיר, בשיעור גבוהה בהרבה מעליית השכר הריאלי. למרות העלאת הנושא על סדר היום הציבורי כבר במחאת קיץ 2011, לא נראה שינוי במגמה: מדד מחירי הדיור עלה ב11.5% משנת 2011 ועד אוגוסט 2015, וב-2.5% מתחילת השנה.
בשנת 1.54 , בהשוואה לשנתיים הקודמות לה, נרשמה ירידה הן במספר התחלות הבניה והן במספר גמר בנייה של דירות, כשלמעט עלייה מתונה בהתחלות הבנייה ביוזמה פרטית, שאר המדדים ירדו. לצד ירידה בהתחלות הבנייה במחוזות מרכז ות"א הצפופים (מעל 40% מהאוכלוסייה בתא שטח הקטן מ-10% משטח המדינה), גם במחוז דרום נרשמה ירידה (מעל 60% משטחה של ישראל ורק כ-14.4% מאוכלוסיית המדינה). על אף שרבות דובר על מחסור רב בדירות כגורם מרכזי לעליית המחירים, נראה כי לא נעשה מספיק למען הגדלת ההיצע.

עיקרי תוכניות תקציב המדינה בתחום:
  • יישום המלצות צוות 120 הימים לעניין תכנון ובנייה במגזר המיעוטים - החלטה חשובה, וייתכן והחלטה זו תביא להגדלת ההיצע ברשויות אלה, אולם דבר זה לא מובטח וקרוב לוודאי שייקח שנים רבות. אישור תכניות גדולות עדיין נמצא בסמכות הוועדות המחוזיות ועיקר יוזמת התכנון על קרקע ציבורית נמצאת בידי רשות מקרקעי ישראל.
  • הגדלת היצע הדיור בקרקעות פרטיות - מטרת החלטה זה היא להקל על הבנייה על קרקע פרטית. מהנתונים על שוק הדיור בשנים האחרונות מסתבר שעיקר הבנייה מתרחשת על קרקע פרטית. המאמץ העיקרי בו יש לנקוט הוא בהגדלת התחלות הבנייה על קרקע ציבורית (המהווה את רוב הקרקע) ולא על קרקע פרטית, עליה גם ככה מתבצעת רוב הבנייה. אנו צופים כי הצעה זו תביא להשפעה מעטה יחסית על שוק הדיור. 
  • קציבת פטור משבח בירושה וקיצור תקופת החזקת דירה בהמתנה - מדובר בניסיון נוסף להילחם ב"משקיעים", אשר מחזיקים בדירות כנכס פיננסי ולא כנכס למגורים. שני נושאים אלה אינם משמעותיים ביחס לשוק הדיור ומידת השפעתם אינה ברורה. נוסף על כך, קיים החשש שפגיעה במשקיעים עלולה להעלות את דמי השכירות.
  • הגדלת מלאי פתרונות דיור לזכאי הדיור הציבורי - תקצוב נמוך מכדי להביא לשינוי משמעותי במצב לאור המחסור הרב בדיור ציבורי.
  • הסדרת התקציב המועבר לקרן קיימת לישראל לטובת פיתוח ודיור - העברת חלק מהכספים שהמדינה חייבת לקק"ל עבור הקרקעות, שבבעלותה למימון פיתוח דיור. אולם, בסעיפים 5 ו-8 להחלטה נאמר שבשנת התקציב הקרובה (2016) הקצאת הכספים תעשה בהתאם להפחתות תקציבים שכבר הוחלט עליהם בשלושה משרדים ספציפיים: בינוי, חינוך ותחבורה, כל שלמעשה מדובר בדרך עקיפה למימון הפחתות תקציבים על סך מיליארד ₪ שבוצעו במשרדים אלה, כך שלמעשה לא יוקצה כל תקציב חדש לפיתוח ודיור (החלטות כאלה נוטות לצמח שורשים ולהישאר בתוקף מתקציב לתקציב). 
נראה כי בצעדים המוצאים ישנה הימנעות מנקיטת צעדים חשובים ונחוצים למען הורדת מחירי הדיור, כגון אישור מיידי תכניות רחבות היקף והפרשה של קרקעות נוספות לבניית לפחות 50,000 יחידות דיור, תוך מתן תמריץ להשלמת בנייה מהירה במכרזים 0 נראה כי בטווח הקרוב לא יורגש שינוי משמעותי בשוק הדיור.

עוני
בהתייחס לנתוני הביטוח הלאומי בדו"ח העוני לשנת 2013 (הנתונים המעודכנים ביותר), חיו בעוני 432,600 משפחות, 1,658,200 נפשות, ובהן 756,900 ילדים. מבין מדינות ה- OECD ישראל שנייה רק למקסיקו בתחולת העוני במדינה ורביעית (אחרי מקסיקו, טורקיה וארה"ב) באי השוויון לפי מדד ג'יני.
על פי נתוני הביטוח הלאומי, תחולת העוני הנמוכה ביותר נכון לשנת 2013 נמצאת במחוז המרכז ותל אביב כאשר שיעור העוני בקרב משפחות עומד על 10.9% ו-10.8% בהתאמה. שיעור תחולת העוני הגבוה ביותר נמצא במחוזות ירושלים והצפון כאשר תחולת העוני בקרב משפחות עומדת על 33.3% ו-31.1% בהתאמה. מחוז הדרום מצוי מתחת לממוצע הארצי העומד על 18.6% בקרב משפחות, בעיקר מכיוון שהאוכלוסייה הבדואית בנגב (כ-20% מהאוכלוסייה במחוז דרום) לא נכללה בסקר מטעמי קשיי פקידה, אך עדיין תחולת העוני במחוז גבוהה יותר ממחוזות מרכז ותל אביב ועומדת על 17%.

עיקרי תוכניות תקציב המדינה לחילוץ מעוני:
  • השלמת הכנסה לקשישים - במסגרת הצעת התקציב מוצע כי מקבלי קצבת זקנה שאין להם הכנסות נוספות או שיש להם הכנסה מועטה בלבד יהיו זכאים לקצבה נוספת לצורך השלמת הכנסה הניתנת כתוספת לקצבת הזקנה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. תוספת מקסימלית עבור יחיד תעמוד על סך של 177 ש"ח ותוספת מקסימלית עבור זוג בסך 542 ש"ח.
    העלות הכוללת של הגדלת גמלאות הבטחת ההכנסה תעמוד על סך של כ-580 מיליון ש"ח החל משנת 2016. בהתאם לאומדנים המבוססים על נתוני הלמ"ס והבט"ל (פירוט במסמך המלא) מסתמן כי תוספת גמלת ההכנסה אומנם מעלה את ההכנסה החודשית הממוצעת למשפחת קשישים אך לא תחלץ אותה ממעגל העוני.
  • קצבאות ילדים - במסגרת המדיניות הכלכלית חברתית של הממשלה הוחלט על שינויים בתשלומי קצבאות הילדים והגדלתן בהתאם למיקום הילד במשפחה 0 בנוסף להגדלת הקצבה מוצע להעניק חיסכון ארוך טווח לכל ילד (50 ש"ח לחודש). בהתאם לאומדנים המבוססים על נתוני הלמ"ס והבט"ל (פירוט במסמך המלא) תוספת תקציבית לקצבאות הילדים למשפחה ממוצעת בחמישון התחתון בעלת 4 נפשות בממוצע לא תזכה אותה לצאת ממעגל העוני.

חינוך
בין השנים 2000-2013 פחת חלקו של המגזר הממשלתי במימון כלל ההוצאה הלאומית לחינוך ב-6.7%  לערך (מ77.7% ל71.0%, נתוני הלמ"ס), וכתוצאה בין 2009-2013 עלתה ההוצאה הפרטית השנתית לתלמיד בכ-53%, שהם כ-3,138 ש"ח בשנה, וצפויה לעלות בעוד כ-752 ש"ח בשנת 2015, בניכוי השפעת מדד המחירים לצרכן. 
הוצאת הרשות הממוצעת לחינוך פר תלמיד ברשויות הנמצאות במחוזות ת"א, מרכז ויו"ש הינה הגבוהה ביותר, זאת אף ששיעור הכנסות הרשות ממשרד החינוך הינו הגבוהה ביותר במחוזות הצפון, יו"ש והדרום. בנוסף, מצב זה מתקיים כשההוצאה הממוצעת של משק בית לחינוך בערים הגדולות במחוזות הדרום והצפון הינה נמוכה יותר ומהווה שיעור גבוהה יותר מסך התצרוכת של משק הבית, לעומת ערים גדולות במחוזות ת"א והמרכז.

בין השנים 2005-2016 סך הוצאת משרד החינוך לתלמיד גדל באופן מגמתי כאשר בשנת 2015 חל גידול של כ9% ובשנת 2016 חל גידול נוסף של 1%. חשוב להבהיר כי השקעת המדינה בחינוך אומנם עלתה לאורך השנים אך עובדה זו אינה מתבטאת בצעדים החשובים ביותר לשיפור איכות החינוך, כגון: תשתיות, שיפור איכות ההוראה, האפליה התקציבית בין סוגי הפיקוח השונים ועוד. בנוסף, צמצום הפערים בחינוך בין המחוזות יבוצע על ידי חלוקה פנימית נכונה של הפניית המשאבים הנוספים כתוצאה מהעלאת
התקציב. כפי שהוצג לעיל הפניית המשאבים ממשרד החינוך לרשויות המקומיות אינה בהכרח מעידה על כך כי הרשות תבחר לנצל את כל הכנסתה ממשרד החינוך לטובת הוצאה לתלמיד. מצב זה נובע עקב פערים פיננסיים הקיימים בין הרשויות השונות. יש לפעול לכך שכל תקציבי החינוך יחוייבו בהשקעה בחינוך, ולא יופנו לצרכים אחרים.

בריאות
מערכת הבריאות בישראל מורכבת משני מגזרים מממנים עיקריים המגזר הציבורי והמגזר הפרטי. כאשר בוחנים את ההוצאה הלאומית (הציבורית והפרטית יחד) לבריאות כאחוז מהתמ"ג ניתן להבחין כי אחוז ההוצאה עלה מעט בין השנים 2011-2014 מ-7.3% ל-7.6% אך לאורך השנים לא חל שינוי מהותי.
ההוצאה הפרטית לבריאות לנפש בשנה עלתה בין 2009-2013 ב-18% במונחים ריאליים וב-30% במונחים נומינליים. כלומר, ההוצאה הפרטית לבריאות עלתה בין 2009-2013 בכ600 ש"ח לנפש בשנה וצפויה לעלות בעוד כ-62 ש"ח בשנת 2015, בניכוי השפעת מדד המחירים לצרכן. 

במסגרת הצעת התקציב לשנים 2015-2016 חלה עלייה של כ-15% בתקציב לשנת 2015 ועלייה נוספת של כ-8% בתקציב לשנת 2016, אולם זו באה לאחר שחיקה מתמשכת בשנים האחרונות בהוצאה הממשלתית לבריאות. במסגרת הצעת התקציב מוצע לפעול לשיפור וחיזוק הרפואה הציבורית. אולם, בין השנים 2012-2016 חלה ירידה בתקציב התשתיות בכ-76% וכן בתקציב ההצטיידות בכ -62%. לירידות בתקציבים אלו עלולות להיות השפעות שליליות על המטרה המרכזית של התקציב הנוכחי והיא שיפור מערך הרפואה הציבורית שבין היתר אמור לכלול שיפור בתקצוב התשתיות של בתי החולים. כך למשל על מנת לאכלס מספר גדול יותר של מאושפזים יש לבצע הרחבת תשתיות ורכישת ציוד שיאפשר זאת.

לפרטים נוספים אודות "הקואליציה החברתית" ולפרסומים נוספים לחצו כאן
share by email       Macro on Facebook       Macro on Twitter