עתיד הצעירים באירופה ובישראל: הדרה חברתית ואיכות הדמוקרטיה

מטרת מסמך קצר זה היא לזהות ולאפיין את האזורים הגדולים הדורשים דיון חדש ומתמשך על מנת לעצב את מדיניות הצעירים העתידית. שינויים רבים התרחשו במסלולי החיים "המסורתיים" של הדור הצעיר: צעירים מבלים זמן רב יותר במערכות חינוך מאשר בדורות קודמים; הכניסה לשוק העבודה מתבצעת מאוחר יותר במסלול החיים ובדרכים מגוונות יותר מאשר בדורות קודמים; הכניסה למערכות יחסים יציבות או הקמת משפחה הם החלטות אשר לעתים קרובות נדחות על ידי אנשים צעירים ובמיוחד על ידי נשים צעירות, שמאותגרות עם המשימה של השגת ההישג הכפול של נתיב קריירה והקמת משפחה (ועוד). שינויים אלה יוצרים אתגרים חדשים בפני צעירים במדינות שונות, ובפני עיצוב מדיניות רלוונטית לתמיכה בפלח אוכלוסייה משמעותי זה בהתמודדות איתם.

נקודת מבט ישראלית - אוכלוסיית הצעירים היא המנוע המרכזי התורם לצמיחת המשק הישראלי בהיבטים הכלכליים, החינוכיים, החברתיים, האקדמיים והציבוריים. מדינת ישראל מאופיינת בשיעור גבוה של צעירים ביחס לאירופה. לפי הגדרת ה- OECD (גילאי 15-24), עמד שיעור הצעירים בישראל על 15.2% בשנת 2012 לעומת שיעור ממוצע של 13.3% במדינות ה-OECD. 

חלקים נרחבים מציבור הצעירים בישראל חשים במידה כי המדינה נכשלה בדאגה לעתידם וכי על אף תרומתם, מילוי חובותיהם הציבוריים ויישום המסלול האקדמי והמקצועי המתבקש, אופקם הכלכלי אינו מובטח.  ההמחשה הטובה ביותר לקשיי הקיום של הצעירים והשחיקה בשכרם הריאלי (כמו של מרבית האוכלוסייה) נעוצה בעליית מחירי הנדל"ן והדיור. בנוסף, קשיים אלו ונוספים מלווים גם את אוכלוסיית הסטודנטים בישראל כאשר רבים נתקלים בקושי לממן את לימודיהם וקיומם, ומשסיימו את לימודיהם, מתקשים במציאת תעסוקה ראויה הרלוונטית לתחומם. בעוד שברבות מן המדינות באירופה החלוקה בין מסלולים עיוניים למסלולי הכשרה מקצועית הינה שווה ואף יותר מכך, בארץ אפשרות זו היא זניחה. תמצית הבעיה של החינוך המקצועי בישראל היום הינה החסך באוכלוסייה הסבורה שחינוך כזה רצוי לה, ומנגד קיים מחסור בבתי ספר מקצועיים איכותיים.

ממחקר של חטיבת המחקר של בנק ישראל עולה כי למשפחות צעירות עובדות הכנסות נמוכות ביחס להכנסתן הממוצעת במשך חייהן ורמת הוצאות גבוהה. משום כך מקובל ברוב אירופה לסייע למשפחות כאלה באמצעות הטבות מס, קצבאות ילדים, שירותים מסובסדים והטבות נוספות. בישראל, הסיוע למשפחות צעירות עובדות נמוך משמעותית מהרמה הנפוצה באירופה. על כן, כותבי המחקר ממליצים, שעל פי סימולציה של הגדלת ההטבה הממוצעת למשפחות עם ילדים צעירים לזו הנפוצה במדינות האחרות ב-OECD, תוך העלאת שיעורי מס ההכנסה למשפחות מבוגרות יותר כך שהמדיניות תהיה מאוזנת תקציבית - ולאורך זמן גם ברמת הכנסות הפרט - ניתן להגדיל משמעותית את התועלת של האוכלוסייה בזכות החלקת התצרוכת על פני מחזור החיים של המשפחה. לא קיימת היום בישראל מדיניות מכוונת וכוללנית לטיפול בצעירים לטווח הארוך. 

מסקר שנערך במרכזי צעירים על ידי "הג'וינט" ב 2010- , עולה כי 77% מהצעירים חושבים כי מדינת ישראל אינה קשובה למצוקותיהם ואינה מסייעת להם במידה מספקת. 62% מהם חושבים כי הפערים החברתיים בישראל רק יגדלו. 84% מהצעירים סבורים כי המדינה אינה פועלת מספיק כדי לעזור לזוגות צעירים בתחום הדיור וכ 40%- פסימיים לגבי סיכויים לרכוש דירה בעשור השנים הקרובות. אולי כפועל יוצא מנתונים אלה, אחד מתוך שלושה צעירים השיב כי אינו רואה בהכרח את עתידו בארץ. ניכר כי חלקים גדולים מציבור הצעירים חשים במידה לא מועטה כי המדינה נכשלה בדאגה לעתידם. על אף יישום המסלול המצופה מהם; תרומה למדינה באמצעות שירות צבאי/שירות לאומי-אזרחי ולאחר מכן רכישת השכלה גבוהה, אופקם הכלכלי כלוט בערפל.

מנקודת מבט אירופאית - הבחירות האירופיות של מאי 2014 התאפיינו בעלייה חסרת תקדים של קולות שניתנו למפלגות ימין ואנטי-אינטגרציה כמעט בכל מדינות החברות. אבל זו לא היתה תוצאה מקרית. בשנים שקדמו לבחירות, אירופאים התמודדו עם מבחנים רבים של סולידריות – ולעתים קרובות לא הצליחו לספק את הסחורה. דבר זה מתבטא ברגשות אנטי-הגירה ואנטי-מיעוטים, המתועדים בכל רחבי אירופה, בין אם זה נגד פליטים מחו"ל או נגד אזרחים אירופיים שהם מוסלמים, יהודים, או בני הרומה והסינטי. אולם הסולידריות נבחנת גם בין הצפון והדרום של אירופה.
בשום נושא זה לא היה ברור יותר מאשר ביחס למה שקרוי משבר האירו שבו גופי האיחוד האירופי וממשלות בחלק הצפוני של אזור האירו, במיוחד בגרמניה שהינה תחנת הכוח הכלכלית והפוליטית של אירופה, דרשו מממשלות אירופאיות צעדי צנע קשים בעיקר מממשלות דרום אירופה באתונה, ליסבון, מדריד, ורומא. רבים בדרום הבינו שהכלכלות שלהן איכשהו היו צריכים להתאים עצמן, אך ציפו ליותר סולידריות מהצפון, לא רק במונחים פיסקליים. נראה כי בצפון פנו שוב ושוב לאנשים וממשלות באזורים הים-תיכוניים של האיחוד האירופי בעניין זה. הצעירים בדרום אירופה הושפעו בעיקר מהתפתחויות אלה.
אבטלת צעירים עלתה בצורה חדה בין השנים 2007 ו-2013 , מ-23% לכמעט 60% ביוון, מ-17% לכמעט 40% בפורטוגל ובין 18% למעל 55% בספרד. המצב חמור עוד יותר כאשר נתוני תעסוקה נכנסים למשחק. בעוד בשנת 2007 24% מהאוכלוסייה הצעירה של יוון (בני 15-24) היו מועסקים, בשנת 2013 היו פעילים בשוק העבודה רק מחצית ממספר זה. בספרד נתון זה ירד מ-39% ל-17% ואילו באיטליה ירד מ-25% ל-16% (Mitchell 2014). החדשות הטובות בתוך מה שנראה כמנהרה כלכלית של חושך היא שעל אף תחזית קודרת זו, צעירים אירופים אינם פונים בהמוניהם למפלגות ימין המציעים פתרונות קלים (ודוחים מבחינה מוסרית) לבעיות מורכבות. עםזאת, עלייתן של מפלגות אלה קשורה לתחושה כללית של משבר שגםמתבטאת בשינויים הדרמטיים האלה במצב הצעירים באירופה, בפרט בדרום האיחוד.

לפרסומים נוספים ופרטים אודות IEPN לחצו כאן
אתר IEPN